פְּצִיחַ

פְּצִיחַI m. (פְּצַח) 1) open, an unwalled place, v. פַּצְחָא.Pl. פְּצִיחִין, פְּצִיחַיָּא. Targ. Y. Num. 13:19 כרכין פ׳ (ed. Vien. פְּצִיחֵי; h. text מחנים). Targ. Esth. 9:19. Ib. 27 (ed. Vien. פַּצִּיחַ׳). Targ. Josh. 13:23; 28 (ed. Lag. a. oth. פּצְחֵיהֶן; h. text הצר־). Targ. Ps. 89:41 פְּצִיחוֹי (ed. Wil. פַּצִיחוֹי, Ms. פַּצְהוֹי; h. text מבצר־!); a. fr. 2) bright; checkered, v. פַּצִּיחַ.